- 95 - דיקנור ונרמזה – לה במושג "כוח", המושג החיצוץ בתוכו נסתם; היות ואין נחמה אחרת, זולת כוחך שלך. זהו העיקר. לסד את הנחמה מתוך הכוח. כל שאר הדברים אינם בהם משום חשיבות; אם קל אם כתר. אם הרבי הוא רב, או פס-הארץ, או גם ליסטים, ואף התוכן של ה"אלף-בית" אינו חשוב כי דור דור ואלף-בית שלום. באזני הדור, שגדל לגנגינו. ועל שכמו הוטל, כנראה, האחריות למפנה הגדול בחולדתינו – מצלצל האלף-בית בחולך-ורוחו; למ ד ל ד .ן מ .ו . כל הטענות, שאפשר לטעון, כנגד אלף-בית ספן זה וידענות לון בעל-פה, אין אני רוצה לומר. כי טענות אלו, הן אוויליות או –ממילאריות. להפך הן כרובן מניבות תועלת. אם יאמרו לי , למשל, כי על מנת ללמד ולהביא תועלת לציבור, חייב האיש לדעת מלאכה ואף ללמד "תרבות", אם הוא רוצה להיות אדם, ואם רוצה הוא להיות יהודי עליו ללמוד את תולדות עמו ואת לשונו הלאומית – אם יאמרו לי כל אלה, הרי אסכים לכך; הוא מוכרח ללמוד, ואם יאמרו לי, שאין לבנות מדינות גדולות, שהרי מדינה מבנות בסוריות ובפרשים, בסחחר, בגידעה, בשכל, הרי גם על כך אחתו בשתי ידי. ולו יאמר לי, ששלח הירירה משפלה מ"רעילוס"א. ועוד מ"עולם"א מונא מ"דוליטוס"י, ומראף לסלוח, לא אתנגד לכך. /אם כי איני בטוח מ"שילום"ה/, ים לו באמת שאיפות-שלום ממין זה /אך אם אסכים לכך, כי עצם הדבר ומצב"ב שכזה כדי גאולצינו. אנחנו נזהירנו, ללמוד את מלאכת-הידיות, אולם נא ל נ צ ו ו איין; בזה מסוים מועלה להביא עמו נגד הכרח סביאות היסטוריות. והכרח זה אומר לנו: אם תרצו סכנייס (ללמוד) למרחף אדמה ולבנות בתים וכללם כאחד תדברו עברית ותדעו את כל ספרותנו הלאומית מאז מזרח-דבורה. יער אביגדודר הסאוורי וסלומקט. ועם זה לא תהיה לירש – אין תקווה לבסס; אולם, אם כן הדרך לירות, קיימת אולי תקוה. דוהו לטלון הסביאות ההיסטוריות של ימינו ושל ימי-צאצאינו – הניסיון של חמם-עשרה השנים האחרונות ומהסביבות לחמם- עשרה או עשרות השנים מתבונאנה עלינו. זה מובן לכל: לכל צינונו, ולכל מתנגד,
Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
95printed page
scan 100 of 155
scan 100 of 155