פתיחה
חכם שהוא קורא ושונה לשם שמים ואוכל ושותה משלו ונהנה מגיעו ומעמלו, ואינו נהנה משל אחרים עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, ואומר מה יפית ומה נעמת וגו' עכ"ל *).
בשגם תהי' זאת לנו לתהלה ולתפארה בעיני העמים, באמרם גם בני ישראל אנשים אשר רוח בהן לדרוש ולחדש נחלת אבותיהם, ארץ המקודשת השוממה והבזוי' לבוס עלי' כצאן אדם, המלחה לפרי תהי', והוא תהלתם. למה אנשי איטלי' ושארי מדינות ימסרו נפשם עבור ארץ אבותיהם, על אחת כמה וכמה ארץ כזאת, אשר כל יושבי תבל קדוש יאמרו עליה
ואנחנו
*) ובזה מובן לי אמרם הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים אשר רבים נתקשו בזה דמ"מנ אם זה אינו ירא שמים איך הוא גדול, רק כה יאמר, גדול הנהנה מיגיעו שהוא גם ירא שמים יותר מירא שמים אשר אינו נהנה מיגיעו, כי יאמר איך אהי' נהנה מיגיעי ואיך אבלה זמן בהבלי עולם רגע אחת בלי תורה ועי"ז מוטל על הבריות, והוא ירא שמים בזה מלעסוק בצרכי הזמן, ע"ז אחז"ל שהנהנה מיגיעו ועושה התורה עיקר, גדול יותר מזה וכדברי התנא דבי אליהו.
ראשון לציון וכן אחז"ל בש"ס הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, ודי לנו אם נעשה התורה עיקר והמלאכה טפילה וניזונים מיגיעם כדברי התד"א וכן אחז"ל (בברכות י"ז) אני ברי' והבירי ברי' אני מלאכתי לעיר והוא מלאכתו בשדה ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים, ופי' מהרש"א דהכא מיירי בלומד בכל יום מעט כפי יכלתו, ואח"כ הולך למלאכתו בשדה, ולזה אמר שמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט ולא יהי' לו שכר כמותי הא שנינו א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין וכו' וזה נמי הי' מתכוון באותו מיעוט עכ"ל, וכ"כ הגאון מהר"י עמדין בסדור שלו על מעמדות של אגדה זו עי"ש. נפשי יודעת כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול כי מי ישמור המטרה לעסוק רק כדי להחיות נפשו ושאר הזמן יקדיש להש"י ללימוד התורה ועל כזה יאמר שפיר רבינו מהרש"א בפי' על הש"ס שהממעיט שכרו כמרבה אך לעת כזאת אם צעיר לימים יחל בעסק הלא יתהלך ברחבה וכל אניות תרשיש לא יספיקו לו וכהמון גלים רעיוניו יהמיון עלי ראשי, והתורה מה תהא עליו ? ונגד זה ודאי טוב לשכון באהלו אוהל תורה מבלי לו טרדות הזמן, ואמנם אין דברינו אמורים אל אנשים אשר במסלה יעלו אל שער השמים ויטו אהלם אל מרומים בעין החיים, מי יאמר להם רדה ארץ הבקו אשפתות לעבוד האדמיות, אך ידענו שישנו הרבה מאוד באדמת קודש אשר לא בתורה ידיהם רב להם, ובפרט אותן הבאים מארצות המערב וממאראקא אשר מלומדי עבודה המה ובאלה יחפצון לאלה תחלק עבודת הארץ ומהם תדושן האדמה וישימו מזון ליושבי אוהל תורה כמשפט הפקידים מצדיקי החברא. בשגם כי לא לבד לאותן אשר כבר זכו להיות מדרי קודש צדקת פעולתינו יתהלך, אך גם להרבה נענים ונדכאים משארי ארצות נצמיח ישועה ופדיון נפשם מחמת המציק כפי המבואר בהמגיד שנה י'
נומר