הר צבי
בקדושתו הוא עומד אף כשהוא שמם, וכן יורה לשון רש"י שהבאתי לעיל שכתב יצאו כליו לחולין ומשמע דדוקא כליו יצאו לחולין אבל לא קרקע המקדש, ויעוין ריטב"א (מכות י"ט ע"א) שהקשה שם על גירסת רש"י דמסיק רבינא דל"ק לע"ל והא ר"י ס"ל ביבמות דקדושה ראשונה ושניה יש להם שלישית אין להם משום דקדושת עזרא קדשה לע"ל, וליכא לתרוצי דהתם לענין תרו"מ קדשה לע"ל והכא דמיירי לענין קדושת הבית ל"ק לע"ל כי משבאו בה פריצים חיללוה וכו' עכ"ל, והנה בדברי' אלה מצאנו פנים מסבירות לגירסת רש"י דמחלק בין קדושת שאר א"י לקדושת המקדש ונמצא דלגירסת רש"י מבואר דגם בקדושת מקום המקדש נמי אמרינן ובאו בה פריצים וחיללוה והא דמוכח מלשון רש"י ע"ז דלעיל דעל קרקע המקדש לא נאמרה הך דרשא רק על הכלים, י"ל דזה באמת תליא בפלוגתא ולמ"ד קדשה לע"ל אליבא דידיה ודאי לא- נאמר ובאו בה פריצים וחיללוה על מקום המקדש, ורש"י מילתא דפסיקא נקט כלים דלכו"ע נעשו חולין. ולפי"ז הדר דין הגידולין לפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד אי קדושת המקדש בטלה ולהרמב"ם דלא בטלה קדושת המקדש הגידולין אסורין וא"כ לפי מש"כ המג"א סי' תקס"א דנקטינן כהרמב"ם יש לאסור הגידולין כשאר גידולי הקדש.
והנה בעיקר דין זה דובאו בה פריצים וחיללוה נחלקו בעהמ"א והרמב"ן במלחמות (ע"ז נב') דבעה"מ ס"ל דדוקא בפריצי ישראל נאמר אבל בנכרי לא אמרינן כלל ובאו בה פריצים וחיללוה וחדא ועוד קאמר דזה ל"ש אלא בדבר שיצא לחולין ע"י מעילה אבל בדבר שאינו מתחלל ע"י מעילה לא נעשה חולין ע"י פריצים, ורמב"ן חולק עליו בשתים דבעכו"ם נאמר ובאו בה פריצים וחיללוה ועוד שהרי ביהמ"ק עצמו יצא מקדושתו על ידם ונעשה חול וכו' עכ"ד, וא"כ בנ"ד לפי דעת בעה"מ לא שייך כלל לומר דיצא לחולין הן מצד דבנכרים לא נאמר כלל זה וגם דבעינן שיהא דבר היוצא לחולין ע"י מעילה ומקום מקדשנו דאינו מתחלל ע"י מועל בהקדש לא, מהני ביה נמי ובאו בה פריצים וחיללוה, ובעי"ז כ' מהרי"ט (בת' סי' מג") לחלק בין פירות שביעית דכיון דאין להם פדיון לא אמרינן בהו ובאו בה פריצים וחיללוה אבל דמי שביעית נעשים חולין ביד נכרי כיון דאין להם קדושת הגוף שאינו מתחלל, ורק הרמב"ן ס"ל דגם ביהמ"ק יצא לחולין ולכאורה דברי רמב"ן יתכנו רק לפי גירסת רש"י הנז' וכמוש"כ ריטב"א דקדושת המקדש בטלה מהך דרשא דלעיל, והנה כבר תמהו על שיטת בעה"מ מההיא דנדרים שהבאתי לעיל, אבל עיין בת' ר"ח ה"ב מיישב שיטתו דלא תקשי לי', יעו"ש, אמנם נראה דאף לשיטת בעה"מ דהבית לא יצא לחולין והקרקע הקדש וממילא דגם הגידולין הקדש נינהו מ"מ כשהם נתלשים ממקום קדושתן הרי מעכשיו נעשו כשאר חפצי הקדש המטלטלים' חוזר וניעור עליהם הך דינא דובאו בה פריצים וחיללוה לצאת לחולין כשאר הקדש דעלמא, וזכר לדבר דין יאוש דאינו נוהג בקרקע וגזול קרקע בפירותי' אין יאוש חל גם על הפירות כ"ז שהם מחוברין ומ"מ אמרינן דחלות היאוש מתלי תלי וקאי לחול על הפירות ברגע תלישתן כשנפקע מהם דין קרקע המעכב