Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion and First to Zion · 1866
80scan
of 88

ראשון לציון

משמע דלמ"ד טומאה דחויה אינה דחויה אלא ע"י ריצוי ציץ, והא טומאה דגברי דדחויה בציבור אע"פ שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף כדתנן בפירקין דף פ' עכ"ל; מכל זה מוכח כתי' התוס' במנחות טו' ד"ה והכא וז"ל והא דלמ"ד טומאה דחויה בעי' ציץ היינו לטומאת בשר דמהני ציץ אבל לטומאת הגוף דלא מהני ציץ אפי' בלא ציץ עכ"ל פי' לדבריהם, דהא בפסחים פ' ד"ה נזרק כתבו שהוא רק משום קנסא דמעכב, וכדאיתא ביבמות צ' שהוא רק מדרבנן ע"ש, ומש"ה רק בטומאת בשר דמהני ציץ קנסוהו דה"ל לאהדורי לעשות בטהרה ולא הידר יפה וגם זה בכלל אהדורי הוא להצריכו ציץ כיון שאפשר, ואבל בטומאת הגוף שא"א כלל לרצויי בציץ מש"ה אף בלא ציץ כשר. ולפ"ז היכי דליכא טהרה כלל בעולם להדר אחריו אז ל"ב ציץ וממילא מיושב גם קושי' הנ"ל לר' יהושע למה נאכל בטומאה בלא ריצוי ציץ; ז"א דהא א"א להדורי שהרי גוף האוכל טמא ומטמא האכילה מש"ה לא מעכב ריצוי הציץ, ומש"ה כתבו התוס' יומא ז' ד"ה מכלל דהיכי דא"א דחי בלא ציץ עיי"ש, ועוד ראיה מרמב"ם פ"ד מביאת מקדש דפסק כר' יודא דאין הציץ מרצה רק כשהוא במצחו, והקשה הר"י קורקס מובא בכ"מ הא פסק דחויה ונשאר קו' רש"י איך מרצה ביוה"כ, ותי' דהקושיא אינה מכרחת ואין זה מובן וצ"ל בכונתו דבאמת ריצוי ציץ אינו מעכב שאם אירע טומאה ביוה"כ כשר בלא ציץ, וקו' ר"ש היא כיון דלכתחלה בעי ציץ איך יאמר קרא שלא ישא ביוה"כ א"ו א"צ במצחו, ור"י לא חש לקושיא זו כיון דליכא עיכובא, רק לפי שיטתו דס"ל הותרה בצבור השיב לו לפי האמת שלו וזה כוונת הר"י קורקס הנ"ל. ועוד ראיה מדמחלק בין לכתחלה לדיעבד, ואי מדאורייתא יש עיכובא איך נחלק בהכי, וזה דלא כק"ע בירושלמי פ' כ"צ הלכה ה' שרצה ליישב קו' תוס' הנ"ל דבציבור מרצי אגברא' וז"א כיון דמשמעותא דקרא הוא עון הקדשים ולא המקריבים א"כ מה בין ציבור ליחיד א"ו כתי' התוס' הנ"ל, וה"פ בירושלמי דבציבור אם עבר הורצה משום דהוי דרבנן ובצבור לא גזרו ותו לא מידי:

אחר כתבי תשובתי הנ"ל בא לפנינו עלה היקר הלבנון מירושלים אשר שם (דף 62) הקשה גם הרב המאח"ג מהרד"פ קו' זו מן ציץ, והמ"ל הרב המופלג מו"ה יחיאל בריי"ל כוון קצת לדעתי וכ' בהערה שם ג"כ מתוס' הנ"ל ומתוס' יומא ז' הנ"ל, ומביא ג"כ דברי הי"ד שמתרין הסתירה שעל הרמב"ם דפסק טומאה דחויה ופסק כר"י דאינו על מצחו אינו מרצה, ותי' דאפשר דר"ש ס"ל כר"א בפ"ז דמנחות דיליף מפסח מצרים וס"ל דדנים אפשר משאי אפשר ע"כ שפיר מוכיח מיוה"כ, אבל אין ס"ל כר"ע דאין דנין משא"א א"כ אין הוכח' מכה"ג ביוה"כ ע"ש, הנה נראה ודאי דבמקום שאין ציץ כנ"ד טומאה דחויה בטומאת הגוף בלא ציץ עכ"ד, הנה משתוה קצת עם דברינו, אך לפי דבריו יהיה רק מותר בהקרבה ולא באכילה שהבשר מתטמא מאוכלו, ולפי דברינו אף באכילה שרי כיון דלא הוה בר המדורי וליכא קנסא ורבנן לא גזרו בשא"א וכשמצוה עוברת לגמרי כמ"ש המג"א סי' תקפ"ט ודוק:

ועתה אייחד הדיבור אשר היה לי עם הרב המאה"ג חו"ב מו"ה חיים מרדכי נ"י מפלאצק מלבד מה שהבאתי לעיל אות ב'.

מ"ש